*הבהרה- מאמר זה לא עוסק בנשים החוות אלימות או איומים מצד בעליהן אלא בנשים המגישות תלונות שווא ומוציאות צווי סרק.
נשים רבות, המצויות בהליכי גירושין, מגישות תלונות שווא במשטרה על אלימות במשפחה.
בעקבות התלונה הן מגישות בקשה לצו הרחקה כנגד הבעל, בד"כ לבית המשפט לענייני משפחה.
בהרבה מהמקרים הדברים נעשים בעידודם של עו"ד מהסוג השפל ביותר, הרואים בהוצאת צו הרחקה מהבית כנגד הבעל "אסטרטגיה מנצחת".
הבעל המורחק מביתו הופך לפגיע ולחוץ, לכן יטה להתפשר בנושאי רכוש (בעיקר) בקלות יתירה, רק כדי לסיים עם הסגה.
חוקי המדינה מאפשרים לאישה, שהתברר כי הגישה תלונת שווא כנגד בעלה, לצאת מהעניין ללא פגע.
אישה לא תעמוד לדין בגין הגשת תלונת שווא ולא יינקט נגדה הליך כלשהוא.
יש לציין כי בשנה האחרונה חל שיפור מסוים בנושא (בעקבות ריבוי בלתי ניסבל של תלונות שווא) ואישה שהגישה תלונת שווא במשטרה אף הועמדה לדין בשל כך.
בבתי הדין הרבניים תתקשה האישה להוציא צו הרחקה כנגד הבעל ללא ראיה כלשהיא לאלימות או איומים, אך בבתי המשפט לענייני משפחה, המצב שונה.
נשים טוענות בבית המשפט כי הן "מרגישות מאוימות" ובית המשפט ישמש כחותמת גומי ויוציא צו הרחקה מהבית או צו הגנה כנגד הבעל ללא הזדקקות לראיות.
לפני זמן קצר, התעמתי בדיון בביה"ד הרבני בנתניה עם אישה שהגישה בקשה לסעד דחוף למזונות אישה וילדים, לאחר שהוציאה צו הרחקה בטענת "הרגשתי מאוימת" בבית המשפט לענייני משפחה.
טענתי כנגדה כי "מאוימת" איננה הרגשה כמו עצובה, כועסת או שמחה וכו' אלא פעולה שננקטה כביכול כנגדה (לכן אין דבר כזה "הרגשתי מאוימת"). "הוא איים עלייך, היכה אותך? מה זאת אומרת "הרגשתי מאוימת?""
הסתבר כי לא הייתה שום פעולה אלימה, או העשויה להתפרש ככזאת, מצד הבעל ואף לא איום כלשהוא.
אישה זו, כמו כל אישה המגישה תלונות שווא ומוציאה צווי הרחקה כנגד הבעל ללא כל סיבה,
הפסידה את כתובתה ואיננה זכאית יותר למזונות אישה!
חשוב שתדעו וחשוב שעורכי הדין הנוקטים בשיטה פסולה זו יידעו את הנשים שהן מפסידות בכך את כתובתן!
