"הקדיחה תבשילו - מצווה לגרשה" האמנם כן?

במסכת גיטין (צ.) הובאה מחלוקת תנאים בעניין עילות לגירושין:
"בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוות דבר שנאמר כי מצא בה ערוות דבר. ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערוות דבר. רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה ממנה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו".

על פניו, נראה כי בית שמאי החמירו מאוד על הגבר שלא יגרש את אשתו, אלא אם נכשלה בדבר ערווה (ניאוף), חכמים הקלו יותר והתירו לגרש גם אם שכחה את האוכל על הגז (או מכלה ממונו ועושה לו נזקים כספיים) ורבי עקיבא מקל לגרש אפילו אם ראה מישהי יפה ממנה.

בעומקם של דברים, מצויה בדברי חכמים, ויותר בדברי רבי עקיבא, תקנה לאשה הגרושה המאפשרת לה להינשא שנית. הסבר:

לפי בית שמאי (מצווה לגרש רק אישה שנאפה), סביר להניח שגרושה לא תצליח להינשא שנית. מי ירצה להתחתן עם נואפת? הרי סביר להניח שאם נאפה בעודה נשואה לראשון, תעשה זאת גם בנישואיה השניים.

לפי חכמים (מצווה לגרש עם הקדיחה תבשילו), הגרושה היא אישה לא מוצלחת, לא יודעת לבשל, גורמת נזקים וכו', גרושה זו אמנם עדיפה על הראשונה, אך עדיין, תתקשה (פחות מהנואפת) להינשא שנית מאחר והיא, כביכול, לא מוצלחת כ"כ.

לפי רבי עקיבא (מצא אחרת נאה ממנה), הבעיה היא בכלל לא בגרושה, היא בגבר.
הוא ראה אישה יפה ממנה בשוק, הוא לא שמר את העיניים, הוא חמד את שאינו שלו וגרם לפירוק הבית, לא האישה (שכעת היא גרושה).

הדיונים בבתי הדין, בעקבותיהם מחליטים אם להתיר נישואין ע"י מתן גט, נערכים בדלתיים סגורות. אין איש יודע מהי הסיבה האמיתית בעטיה ניתן הגט.
לעולם תוכל האישה לבוא ולומר (אליבא דרבי עקיבא) שהגירושין אירעו מחמת הבעל והיא בכלל הייתה אישה טובה ונאמנה לבעלה ונפתח לה פתח להינשא שנית.

אשריך רבי עקיבא, פתחת פתח לנשות ישראל הגרושות לטעון "מאז שהגיעו הרוסיות…", "בעלי הראשון היה חולה נפש", "בעלי היה מכור לסמים" ושאר טענות הנשמעות תדיר בפיהן של נשים גרושות המטילות את האשמה בפירוק הבית על הבעל (גם שהדבר אינו כן) ומאפשרות להן להינשא בשנית בנקל.