תביעת שלום בית והמסתעף

בשונה משאר תביעות המגיעות לפתחו של בית הדין הרבני, כדוגמת, תביעת משמורת, רכוש, מזונות ילדים, שהם תוצאה של נישואיי הצדדים. 'תביעת שלום בית' הינה, תביעה כזו שהיא בבסיס הנישואין עצמם. וזאת כי, בדין הדתי מוסד הנישואין הוא מוסד כזה, שמרגע כריתת ברית הנישואין שני הצדדים מאוגדים יחדיו עד סוף חייהם.

לשם המחשה, דומה הדבר, לשותפין שעשו בניהם חוזה שותפות ל 20 שנה. הוי אומר, שתוך 20 שנה אין צד יכול לצאת מהשותפות. כך גם נישואין, אין האיש (לאחר תקנת רבינו גרשום) והאשה יכולים לצאת ממוסד הנישואין, בלא שישנם, 'עילות' מיוחדת הנותנת פתח לדבר. (הוא הדין, כאשר שני הצדדים חפצים להתגרש, הדבר מהוה תחליף ל'עילה').

חשוב להבין, ההקבלה בין מוסד הנישואין לשותפין ג"כ איננה מדויקת. שהרי, שותפין מאוגדים יחד בעקבות משהו חיצוני קרי, 'חוזה שותפות'. משא"כ נישואין האיש והאשה מאוגדים יחד בעקבות מציאות שנוצרה עם הנישואין, שזה עצם הדבר. בדין הדתי מוסד הנישואין דומה יותר לאדם שנולד לו ילד, וכמו שאין אותו אדם יכול להתחמק ממציאות היותו אבא כך גם נישואין.

הבנה זו חשובה בכדי לענות על התמיהות המצויות על כך שא"א להתגרש "סתם ככה". לא פעם שומעים את המשפט הבא, "למה היהדות כופה על מישהו שלא רוצה להיות נשוי, להיות נשוי בכח". אז זהו בדיוק, היהדות לא כופה על צד להישאר נשוי, זאת עצם מציאות הנישואין.

לאור האמור, ניתן ללמוד ש'תביעת שלום בית' יצאה מעצם קיומו של מוסד הנישואין. תכליתה, להכיר בכך שמוסד הנישואין שריר וקיים, כשמנגד לתביעה כזו, נעמדת תביעת גירושין, הטוענת שעל מוסד הנישואין לבוא אל סיומו, בעקבות 'עילות הלכתיות' המצדיקות זאת.

ממילא, ניתן להבין שבכוחה של תביעת שלום בית טמון כל אותם הדברים הנמצאים ע"פ דין בנישואין – מחויבות הדדית לקיומם של הנישואין. וכן, מחויבויות כדוגמת, חיי אישות, מזונות אשה ומדור אשה (צו למדור ספציפי) וכד'.

תביעת גירושין טומנת בתוכה בדיוק את אותם דברים רק להיפך, שהרי תביעת גירושין ותביעת שלום בית הם דבר והיפוכו.

תפקידו של ביה"ד הרבני בתביעת שלו"ב הוא אך ורק מצד ההיבט המשפטי של חיי ותוקף הנישואין. דהיינו ביה"ד דן על הנישואין האם הם מחייבים את שני הצדדים וממילא טמון בהם כל אותם החיובים שבין בעל לאשה, או שמא ישנם 'עילות גירושין', וממילא, אע"פ היות בני הזוג נשואין אין טמון באותם נישואין המחויבויות שבין בעל לאשה המנויים לעיל.

האמור בזה מתחבר עם המשפט הידוע "שלום בית עושים בבית ולא בבית הדין". וכבר עמדו בדברים אלו כב' ביה"ד הגדול בתיק 1147208/2:

"לצערנו, עשיית שלום הבית בפועל אינה חלק ממהותה של התביעה ואינה חלק מתפקידי בית הדין, ב'כובעו' כבית דין. כבר הבהרנו במקום אחר שהבאת שלום בין איש לאשתו היא מצווה המוטלת על כל אדם, אך עיקרה של התביעה היא קבלת סעדים משפטיים כשהצד השני נוקט או רוצה לנקוט צעדים חד־צדדיים".

מאמר זה יעסוק בתביעת שלום בית בהיבט הדיוני משפטי ובהיבט ההלכתי. בהיבט בדיוני משפטי – מה הם המבחנים שהתפתחו בפסיקה כתנאי לתביעת שלום בית. בהיבט ההלכתי מתי ניתן לקבל תביעת שלום בית ומה ההשפעות של תביעה כזו. וכמו כן, מה דין הנישואין כשאין עילת גירושין ומצד השני ביה"ד לא מקבל את תביעת שלו"ב.

ניתן לחלק את השפעות תביעת שלום בית לשני חלקים. האחת, מרגע קבלת תביעת שלום בית ניתנות זכויות למגיש התביעה. שנית, תביעת שלום בית תשפיע גם על המשך ההליכים גם אם בסופו של דבר ביה"ד יפסוק גירושין.

כאמור, בבסיס תביעת שלום בית נועדה על מנת "לחסום" הליך גירושין, צד המגיש תביעת שלו"ב מבקש שביה"ד יסרב להתחיל הליך גירושין אלא יפנה את הצדדים לשלו"ב ובכלל זה להפנות לטיפול זוגי מתאים ולתת מרווח זמן בשביל למצות את אותו טיפול זוגי.

בהגשת תביעת שלו"ב על מגיש הבקשה לציין את הסיבות שבגינם הוא חושב שעל הצדדים ללכת לשלום בית.

ביה"ד יקיים דיון לדון בתביעת שלו"ב אל מול תביעת הגירושין, וידון האם ישנם עילות גירושין וכן האם ישנו סיכוי לשלום בית. אולם, מרגע שביה"ד יקבל את תביעת השלו"ב נפתחת הדלת לתביעות נוספות. למשל, היה והאשה היא זאת שהגישה תביעת שלו"ב וביה"ד נעתר לכך, הרי, שהאשה תוכל לתבוע 'מזונות אשה' וכן 'צו למדור ספציפי' וזאת כי משמעות קבלת תביעת שלו"ב הינה כי כח הנישואין עומד בתוקפו וממילא כל החיובים שבין בעל לאשה קיימים.

וכן במקרה שהאיש הוא זה שהגיש תביעת שלו"ב וביה"ד נעתר לכך, הרי שככל והאשה תתנגד לשלו"ב האיש יהיה פטור ממזונות אשה וממדורה שהרי היא תחשב כ'מורדת'.

השפעה עתידית נוספת יש לתביעת שלו"ב הינה לענין סוגיית ה'כתובה'. שהרי, משקיבל ביה"ד את תביעת שלו"ב והצד השני מסרב לשתף פעולה ובכך גרם שאין מנוס מלהתחיל בהליך גירושין הרי שבמידה מסויימת אותו צד שסירב לשתף פעולה עם השלו"ב הוא ה'אשם בגירושין' וכידוע לשאלת האשם בגירושין ישנה השפעה על סוגיית הכתובה.

וט:הסמכות לדון בתביעת שלום בית מסורה אך ורק לביה"ד הרבני מאותה הסיבה שלביה"ד הרבני סמכות בלעדית בענין גירושין. שהרי, שלו"ב הוא הצד השני של גירושין.

תביעת שלו"ב יכולה שתהיה מוגשת בפני עצמה ויכולה שתהיה מוגשת כ'תביעת שלום בית ולחליפין גירושין והכרוך לגירושין'. עיקר ההבדל בין שני צורת ההגשה המוזכרים הינם סביב תפיסת/קביעת סמכות השיפוט.

הגשת תביעת שלו"ב גרידא אין בה בכדי לקבוע את סמכות השיפוט בשאר העניינים שבהם יש סמכות מקבילה. כדוגמת, סוגיית הרכוש של הצדדים וכד'. מאידך, כשתוגש 'תביעת שלו"ב ולחליפין גירושין והכרוך לגירושין' הרי, שיש בצורת הגשה זו בשביל לקבוע את סמכות השיפוט בשאר הסוגיות שבין הצדדים. שהרי, שלו"ב ולחליפין גירושין והכרוך לגירושין פירוש, שהתובע מבקש שלו"ב אולם, ככל והצד השני יתנגד לכך הרי שהוא מבקש להתחיל הליך גירושין.

אכן בכמה וכמה פסקי דין נצרך ביה"ד לסוגיא זו, האם ניתן להגיש תביעת שלו"ב ולחליפין גירושין, האם זה לא שני דברים סותרים?

מן המפורסמות הם דברי ביה"ד הרבני ברחובות (תיק 1-21-8240) :

"כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום', למדנו מכאן שהלכה היא, שטרם יציאה למלחמה על עיר יש לקרוא לה לשלום. כלומר, אין בכך כל פגם במה שקודם תביעת הגירושין מבקש התובע לנסות ולבחון את האפשרות להשכין את השלום בבי".

בית הדין הרבני הוסיף והביא את דברי בית הדין הגדול, פד"ר י':

"בין הצדדים תלויה ועומדת תביעת הגירושין של המשיב. ואף על פי שהתביעה לגירושין כאילו חילופית היא לתביעה לשלום בית, הרי גלוי וידוע הוא כי דרכה של תביעת גירושין לעולם כך היא, שטרם היציאה למערכות המלחמה לגירושין, מקדימים בפתיחה לשלום. ואין בלחליפין לגרוע ולפגום בכוחה של תביעת הגירושין".

"ואם לא כן, אלא שתביעת גירושין אינה ראויה לתואר זה, אלא רק כאשר היא מוחלטת, בלי פתיחה לשלום, הרי יגיע הדבר לידי כך שכאשר בעל או אשה, יתבע גט, ויבקש שכל עניני תביעה זו יתברר במקום אחד, כפי שהוא זכאי לכך, למען לא יוכרח לכתת רגליו מבית הדין לבית המשפט ומבית המשפט לבית הדין וחוזר חלילה, עם כל ההרפתקאות הכרוכות לגלגולים אלו, לא תהיה לו לתובע זה כל ברירה אלא להיות לא כנה בתביעתו, להטמין בחובו את ההרהורים לשלום, ולדרוש, בניגוד לרצונו, אך ורק גירושין, ללא פתח לשלום, ולו גם כחודו של מחט. וחוששני גם למקרה שתביעה לגירושין כגון זו, ללא דברי שלום ואמת – שלא לשמה, תביא לידי זה שיקויים בו בתובע הזה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: לגירושין במוחלט ללא מוצא לשלום."

גישתו של בית הדין הגדול אושרה בע"א 866/75 שביט נ' שביט:

"אפילו אניח שבעת הגשת תביעתו לבית-הדין הרבני היתה כוונת המשיב קודם כל לשלום-בית, אין כל סימנים לכך שתביעתו החילופית לגירושין לא היתה כנה ולא באה לשמה ולשם גירושין".

אולם, למרות הפסק דין המוזכר, לפיו, תביעת שלו"ב ולחליפין גירושין אינם תביעות סותרות במהותם, חשוב לדעת שתביעת שלו"ב כן צריכה להתכתב ולהיות תואמת את המציאות. כך למשל, אם מגיש תביעת שלו"ב מגיש במקביל צו לפירוק שיתוף בדירה, ביה"ד לא יקבל את תביעת השלו"ב. וכך הם דברי ביה"ד האזורי נתניה מס' תיק 288169/3:

"פירוק שיתוף בדירה המשותפת על ידי אחד מבני הזוג כאשר שני בני הזוג גרים בה יחדיו, מבלי שתוכח לפנינו סיבה רצינית ומוצדקת למהלך שכזה – כמוהו כאמירה קולנית חד משמעית וברורה האומרת – "איני רוצה בך"! לאמור, אין לי כל רצון להמשיך ולחיות איתך בתא משפחתי אחד, וברצוני לפנות לדרך חדשה, בנפרד ממך!

וכן בהמשך הדברים:

"כאן מדובר במהלך יזום שאותו נקטה הנתבעת, כבר בראשיתו של הסכסוך. קורה שבין בני זוג פורצות מריבות, ואפילו קשות, אך במקרים רבים ניתן עדיין ליישב את ההדורים גם במקרים קשים, בתנאי שעוד קיים מעט רצון טוב לתקן ולהציל את הנישואין ולא למהר לפרק את המשפחה. ברם, הפעלתו של "נשק יום הדין" בדמות הגשת תביעה לפירוק שיתוף לצורך מכירת דירת המגורים המשותפת כבר בתחילתו של ההליך המשפטי שנפתח בין הצדדים, מראה בעליל כי כבר גמלה אצל הנתבעת החלטה להתגרש והיא נחושה לפרק את הבית והמשפחה. יש לראות בכך החלטה עקרונית מצדה לפירוקו של התא המשפחתי וריסוקו לרסיסים, כמו אומרת: מעתה ואילך כל אחד מאיתנו יתגורר לו בגפו, בפני עצמו, ובדירה משלו! חסל סדר משפחה!

הוי אומר, ביה"ד בוחן את כנות כוונתו של מגיש תביעת שלו"ב האם הוא באמת מעונין בשלו"ב או שמא כל כוונתו הינה טקטיקה ולהרוויח מההשפעות של אותה תביעה.

את האמור בזה ניתן לראות גם בסוגיא אחרת (בג"ץ 3914/92‏‏ לאה לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו, פ"ד מח(2) 491) שם נקבע כי בית הדין הרבני יכול להטיל צו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת תביעת שלום בית, אך מצד שני נקבע כי עצם הגשה של בקשה כזו במסגרת תביעה לשלום בית – מעידה על ההפך מהרצון לקיים שלום בית, מה שמעיד על חוסר תום לב. גישה זו של בית המשפט העליון, עולה בקנה אחד עם הדברים הבאים, שנקבעו בפרשת גולדמברג:

" לבית הדין, במסגרת סמכותו לדון בהליך העיקרי – תביעה לשלום בית – סמכות ליתן צווי ביניים, כפי שסמכות זו נתונה לו בכל תביעה אחרת ובלבד – ושוב, כבכל תביעה אחרת – שצו הביניים רלוונטי למטרת ההליך העיקרי"

הוי אומר, אי אפשר לתפוס את החבל משני הקצוות, אם צד מעונין בשלו"ב הרי שגם אם ישנם סיבות המצדיקות שלו"ב, על מגיש הבקשה להראות כוונה אמיתית וכנה לרצונו בשלו"ב.

אכן, בכדי למנוע מצב בו מגיש תביעת שלו"ב אינו עושה זאת בתום לב אלא מעונין אך ורק להשפיע על ההליכים המתנהלים בביה"ד, וכפי שניסח זאת היטב ביה"ד הגדול (בתיק 1147208/2) "התובעת אינה רוצה בשלום בית, אלא בבית". לצורך כך, העמיד ביה"ד כמה מבחנים לתביעת שלום בית.

המבחנים לקבלת תביעת שלו"ב מופעים כמעט בכל פסק דין העוסקים בעניין. להלן נביא את דברי ביה"ד האזורי תל אביב בתיק 1191890/14:

"בית הדין רואה פעמים רבות בני זוג הבאים בטענה של שלום בית, כאשר הטוען טענה זו בא ב"ידיים לא נקיות", בלשון המעטה. ובכלל, דעת בית הדין כי אין להחזיק בן זוג בכוח. מתי יפסוק בית הדין וימליץ לצדדים לחזור לשלום בית, ולא יפסוק או ימליץ לבני הזוג להתגרש? כאשר בית הדין נוכח שהצד המבקש שלום בית עושה זאת בכנות, ואף מוכן לעשות כל שאפשר למען השלום. כמו כן מרחפת השאלה התמידית, האם יש סיכוי לשלום בין בני הזוג.

כדי שבית הדין יקבל תביעה לשלום בית, צריכה התביעה לעמוד בשני מבחנים.

המבחן הראשון הוא 'מבחן הכנות'. האם מבקש שלום הבית כנה בתביעתו, או שמא הוא אוחז בטענה לשלום על מנת להשיג הישגים אחרים, כמו בענייני הממון וכד'. במסגרת מבחן זה בית הדין יראה אם הטוען לשלום בית מכפיש את הצד שכנגד, מאשים אותו. בית הדין יבחן את היחס שמפגין כלפי בן הזוג, וכן יבדוק האם הטוען לשלום בית מוכן לעשות ויתורים למען השלום.

מבחן נוסף הוא 'מבחן הסיכוי'. האם הטענות שמעלה הצד שחפץ בגירושין, כבדות משקל עד כדי כך שאין כל סיכוי לשלום, והאם הקרע אינו בר איחוי. במסגרת זו יבחן בית הדין את אורך הזמן של הקרע ונסיבותיו".

דוגמא ל'חוסר כנות' בהגשת תביעת שלום בית ניתן לראות בפסק דין (ביה"ד נתניה 288169/3) המובא לעיל בענין צד שהגיש תביעת שלו"ב ובמקביל צו לפירוק שיתוף, להלן נביא דוגמא נוספת. מקרה שהגיע לפתחו של ביה"ד חיפה בתיק 1249246/1:

כאשר האישה תובעת שלום בית בבית הדין הרבני, ומאידך בוחרת לדון בערכאה אחרת בתוכנו ומרכיביו של שלום בית שהם מזונות בני הבית, נראה שהדבר מלמד על חוסר כנות בתביעת השלום בית.

כיוצא בזה קבע בית הדין הגדול (תיק 4477-21-1 ותיק 21-02887447) כדלהלן:

נישואין שהגיעו לקיצם, ולא משנה באשמת מי, אין אנו עוסקים בהחייאת מתים, ואין טעם לתת הנשמה מלאכותית לנישואין שגוועו. כאשר תביעת המזונות הוגשה לבית המשפט, ובית הדין מתבקש לעסוק רק בנושא המדור, אני רואה בזה ניצול לרעה של הליכי בית הדין […] כאשר האישה שמה מבטחה בבית המשפט בנושא המזונות, אין מקום לבית הדין להסתפק ב'שיריים' ולדון בעניין המדור בלבד.

גם בית הדין הרבני בתל אביב בפסק הדין מיום ב' בתמוז תשס"ט (תיק מספר8801-21-1) קבע את הדברים הבאים:

האישה מבקשת מבית הדין הרבני לדון בתביעתה לשלום בית, ומבקשת סעד של מדור ספציפי, אך מאידך כופרת היא בסמכותו של בית הדין לדון בתביעת המזונות, והרי מזונות הבית בכלל שלום הבית הם, שהרי סל המשפחה סל אחד הוא, ומה שיפסק לאישה יגרע מחלקו של הבעל, ולכן פיצול תביעות כזה עלול לעורר סימני שאלה.

הן אמת, כי פעמים יתכן שבית הדין יידרש לתביעת שלום הבית והשלכותיה למרות שהוגשה תביעת מזונות בערכאה אחרת, אבל במקרים אלו יהיה מוטל על המשיבה נטל הוכחה מוגבר להוכיח כי תביעתה לשלום בית הינה תביעה כנה על מנת שבית הדין לא יזקוף לחובתה את פיצול התביעות שהינן בעלי זיקה זהה. (וכיוצא בזה כבר כתבנו בעבר בפסק דין מיום י"א באדר תשע"ב 5.3.12 תיק 13708/8 ומשם באר'ה).

בייחס למבחן השני – 'מבחן הסיכוי'. הכלל בזה, שככל שחומרת הטענות גבוה יותר כך ביה"ד מתרשם שאין סיכוי לשלום בית, וממילא ביה"ד ידחה את תביעת השלו"ב, בפרט אם התובע שלו"ב הוא זה שטוען לאשמות החמורות. כך למשל, ניתן לראות בפסק דין המוזכר לעיל שם העלתה האשה טענות חמורות כנגד האיש ומאידך תבעה שלו"ב, בעקבות כך פסק ביה"ד:

"בנדון דידן נראה כי המבקשת נכשלה בשני המבחנים. הן במבחן הכנות והן במבחן הסיכוי לרבות האשמות הקשות וחוסר התקשורת המלא שבין הצדדים.

וכבר פסקו בית הדין הרבני הגדול (פסקי דין רבניים חלק יא עמוד 362 בהרכב הדיינים מרן הראש"ל ע. יוסף – נשיא והרבנים י. קאפח מ. אליהו זצ"ל) כי במקום שברור שאין עוד תקנה, וזוג זה לא ישובו לחיות בשלום, יש לשים קץ ולהפריד בין הזוג ואין להניח מצב זה להימשך ע"ש".

כאמור, שני מבחנים יש טרם יקבל ביה"ד תביעת שלו"ב, 'מבחן הכנות' ו'מבחן הסיכוי'. רק כאשר תביעת השלו"ב תעמוד בשני מבחנים אלו תתקבל תביעת השלו"ב.

אכן, בכמה וכמה פסקי דין ניתן לראות כי בתי הדין האזוריים אינם נותנים משקל וחשיבות מאיזה טעם תביעת השלו"ב נדחתה.

כך למשל ניתן לראות בפסק דין המוזכר מביה"ד תל אביב בתיק 1249246/1:

"גם אם בסופו של דבר יעמוד מבקש שלום הבית במבחן הכנות עדיין לפניו מבחן הסיכוי, האם הטענות ההדדיות מרחיקות את הסיכוי לשלום, האם הקרע אינו ניתן לאיחוי"

דהיינו, ניתן לראות שכוונת ביה"ד כאומר, ככה (מצד הכנות) או ככה (מצב הסיכוי) יש לדחות את תביעת השלו"ב.

אכן, ביה"ד הרבני הגדול כבר ביקר תופעה זו בתיק מס' 1147208/2. שם היה המקרה שביה"ד האזורי דחה את תביעת שלו"ב של האשה וזאת בהעדר סיכוי לשלו"ב. אולם, ביה"ד לא ציין מה בדבר מבחן הכנות, ע"כ העיר ביה"ד הגדול:

"יש לציין שלשון החלטת בית הדין: "בית הדין אינו רואה סיכוי לשלום בית בין הצדדים ומשכך אין מנוס מלתת פסק דין לגירושין" – מצד אחד אינה מתייחסת לתביעת הגירושין של הבעל ומצד שני דוחה את התביעה לשלום בית, אך לא מבהירה מדוע נדחתה תביעה זו: אם מפני שהתביעה לשלום בית אינה כנה והאישה אינה רוצה שלום בית, או מפני שאף שתביעתה כנה והאישה רוצה בשלום בית, בנסיבות העניין ולאור סירובו של הבעל אין סיכויים לשלום בית ולכן דוחים את תביעתה וממליצים לצדדים להתגרש.

יש נפקא מינה הלכתית בין שתי סיבות אלו לדחיית התביעה כפי שיתבאר. אך בית הדין לא הבהיר בהחלטה זו ולא בהחלטות אחרות מהו הנימוק המדויק לדחיית תביעתה".

וכן בהמשך הדברים:

 והנה אין דעתנו נוחה מהדעה המובאת בפסקי דין רבים שכשאין סיכויים לשלום יש לדחות התביעה. ובאמת לא זו הדרך: בתביעה לשלום בית עלינו לבחון תחילה אם התביעה צודקת או אינה צודקת ורק אחר כך עלינו לבחון אם יש סיכויים שיהיה שלום בית.

בבחינה הראשונה: העובדה שהצד המתנגד לחזור לשלום בית נחרץ בדעתו שלא לשוב לשלום בית אינה מעלה ואינה מורדת לעניין עצם הקביעה אם התביעה לשלום בית צודקת. אם נקבע שהתביעה לשלום בית צודקת, היא תישאר צודקת למרות סירוב הצד השני להיענות לתביעה זו.

שם בפסק דין מאריך ביה"ד הגדול בדברי הגר"ח פאלאג'י (בספרו חיים ושלום חלק ב' סימן קיב) שלשיטתו כשאין סיכוי לשלו"ב על ביה"ד לפעול ככל האפשר לגירושי הצדדים ולחייבם בגירושין. ובשיטת הגאון רבי מלכיאל צבי הליוי מלאמז'א בשו"ת דברי מלכיאל (חלק ג' סימן קמד) שמדבריו אפשר להבין שהוא לא חש לסברת הגר"ח פאלאג'י, לדבריו, גם כשאין סיכוי לשלו"ב אין לחייב גירושין. (שם ביה"ד הגדול מציע הסבר לפיו הגר"ח והגאון ר' מלכיאל צבי הלוי דיברו במקרים שונים ומימלא אין הם חלוקים בדין).

ביה"ד הגדול מסיק שם כדלהלן:

"אך עדיין גם במקום שברור לנו ששלום הבית לא ייכון, אין בדבר בהכרח כדי לחייב את האישה להתגרש ועלינו לבחון היטב שביטול הצו למדור ייחודי לא יביא לכפיית האישה לגירושין. ואולי זהו נימוקו של בית הדין קמא שלא להחזיר את ייפוי הכוח לבעל. אומנם במקרה שבית הדין משתכנע שגם האישה אינה מעוניינת בבעל וכל תביעתה היא מהשפה ולחוץ וכדי להשיג הישגים כלכליים או אחרים, בזה יש לנו לילך אחרי סברת הגר"ח פאלאג'י, ולקבוע שהצדדים חייבים להתגרש".

הוי אומר, החילוק שבין המבחנים לקבלת תביעת שלו"ב הינם, שאם תביעת השלו"ב עומדת במבחן הכנות אז גם אם היא אינה עומדת במבחן הסיכוי ביה"ד לא יוציא פסק דין שמחייב את הצדדים בגירושין אלא רק ממליץ על גירושין. מאידך, אם התביעה לא עומדת במבחן הכנות אז הפסק דין יהיה חיוב להתגרש.

ההבדל בין לשון 'חיוב' ל'המלצה' גדול מאוד, ובקצירת האומר יצוין שהמלצה כמוה כלא הייתה, מאידך, חיוב להתגרש מאפשר הטלת סנקציות.

חשוב לדעת, כי כאשר ישנה עילת הלכתית המחייבת גירושין כדוגמת, 'אשה שזיתה' עם גבר אחר או 'עוברת על דת' וכד' הרי שכל האמור בזה כלא קיים. שהרי, גם אם הצד התובע שלו"ב מגיש את תביעתו 'בכנות' עדיין אין בכנות בקשתו בכדי לעמוד מנגד אותה עילה הלכתית המחייבת גירושין. כל האמור לעיל שייך רק כאשר ישנם בין הצדדים 'טענות' אחד כלפי השני שבעקבות אותם טענות צד אחד חפץ לסיים את קשרי הנישואין והצד השני מעונין לנסות ולשקם את הנישואין.

לעיל נכתב כי פעמים שתביעת שלו"ב מוגשת בצורה של 'לחליפין גירושין והכרוך לגירושין'. אכן, במקרה שהתביעה מוגשת בצורה כזו, הרי שעל מגיש התביעה לעמוד במבחנים כפולים. א. המבחנים המוזכרים לעיל בייחס לעצם תביעת השלו"ב – 'כנות' ו'סיכוי'. אולם, גם בייחס ל'חליפין גירושין והכרוך לגירושין' ישנו ה'מבחן המשולש' שהזכרנו במאמר הקודם. והם – שתביעת הגירושין כנה, שכריכה ג"כ כנה, שהכריכה נעשתה כדין.

בעקבות כך, הגשת תביעת שלו"ב בצורה של 'לחליפין גירושין והכרוך לגירושין' מעוררת יותר חשדנות וזאת מעצם מאפייני תביעה זו, שהרי הרווח בצורה כזו הינו רווח כפול הן מצד השלו"ב אל מול הגירושין, הן מצד הכריכה הקובעת את סמכות השיפוט.