האם באמת אין לבית הדין סמכות לדון במזונות ילדים?

האם באמת אין לבית הדין סמכות לדון במזונות ילדים? מסתבר שתלוי את מי שואלים….

רקע קצר:

עד לתאריך 25.2.25 היה מקובל לתפוס כי לבית הדין הרבני יש סמכות לדון במזונות ילדים מכח סעיף  3' לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים. נכון, לא כולם הסכימו עם קביעה זו, אולם לרוב, כלל הרשויות והגופים, כולל בתי המשפט, כיבדו את סמכותו של בית הדין לדון במזונות ילדים

הכל התהפך בתאריך 25.2.25 אז קבע בג"ץ (5988/21), בדעת רוב, כי לבית הדין הרבני לא הייתה מעולם סמכות לדון במזונות ילדים אם לא בהסכמת שני הצדדים.

אולם, למרות שבית הדין הרבני כפוף להחלטות בג"ץ, נראה כי בית הדין הרבני הגדול בעידודו של נשיא בית הדין הרבני הרב דוד יוסף, פותח שוב את הדלת לסמכות בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים (!)

בפסק הדין שיצא מבית הדין הרבני הגדול בתאריך 20.7.25 (מס' הליך 1495176/4), קבע ביה"ד תקדימים שפותחים שוב פתח לסמכותו של בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים גם לא בהסכמת שני הצדדים!

שני חידושים אדירים בפסק הדין שמניחים יסוד להחזרת הסמכות:

1 . תחולת פסיקת בג"ץ מוגבלת ולא מחייבת (!) :

"פסיקת בג"ץ מתייחסת אך ורק לאותם מקרים שנידונו בפניו, ולא יכולה להיות כהנחיה גורפת להתנהלות בכלל התביעות בבתי הדין." 

על אף שבג"ץ קבע באופן עקרוני כי אין לבית הדין סמכות לכרוך דיון במזונות ילדים, בית הדין הגדול מבהיר כי הדבר חל רק על המקרים הספציפיים שנידונו בפני בג"ץ. בית הדין מבסס דבריו על חוות דעת של היועץ המשפטי לבתי הדין הרבניים.

2. 2. פרשנות רחבה למונח "מזונות השבה" (מחזרים את הסמכות מהדלת האחורית !):

"יתכן כי בהתאם לכך יש לפרש את מושג 'החזר ההוצאות' בהקשרו הרחב, לכלל ההוצאות הצפויות לכלכלת הילדים, כל עוד מדובר בהוצאות שקיימת סבירות גבוהה לכך שאכן יצטרכו עבור הילדים. הגדרה מצמצמת של המושג 'החזר הוצאות' נאמרה בבג"ץ רק כאמירת אגב שאינה מחייבת." 

בית הדין טוען כי פרשנות בג"ץ למונח "מזונות השבה" לא הייתה הלכה פסוקה, אלא הערת אגב בלבד — ולכן ניתן לפרש את ההוצאות ככוללות גם עתידיות.

אגב, כך, מספק בית הדין חידושים נוספים בפסק הדין:

3 . תוקפן של פסיקות עבר:

"ככל והיינו מחליטים אחרת, הרי שהיה נוצר מצב בלתי נסבל… שכל אלפי פסקי הדין שניתנו בבתי הדין הרבניים במשך השנים בעניין מזונות הילדים — דינם יהיה להתבטל, תוך הצרכת דיונים חדשים בבית המשפט. שום מערכת משפט לא יכולה להרשות לעצמה התנהלות שכזו בהתדיינות כפולה ומיותרת. לכן יש לקבוע שכל ההליכים שהתנהלו בבתי הדין, מבלי שהועלתה טענת חוסר הסמכות בהזדמנות הראשונה, התקיימו בסמכות מכח הסכמה מכללא לסמכות בית הדין לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים." 

בית הדין מדגיש שאין לבטל רטרואקטיבית פסקי דין שניתנו, כאשר לא נטענה חוסר סמכות בשלב הראשון של ההליך.

4 . הסכמה מכללא לסמכות בית הדין :

"ההזדמנות הראשונה לטעון כנגד סמכות בית הדין הייתה בתחילת הדיונים ולא בעת פרסום בג"ץ 5988/21." 

גם כאשר התנגדות לסמכות הועלתה לאחר פרסום פסיקת בג"ץ, יש לראות את הסכמת הצדדים שניתנה מכללא — כבר בתחילת ההליך.